יש לי 2 טבעות נישואים.
שתיים.
למה? הנה ההסבר:
אירוע החתונה שלנו התחלק לשניים – ביום חמישי, 14 מאי 2009 בערב, ערכנו חופה קטנה ויפה על הדשא שבביתו של דוד שלי בחיפה. אירוע קטן, עם משפחה קרובה וכמה חברים, היה פשוט ומקסים.
למחרת, ביום שישי בצהריים, ערכנו מסיבה שנמשכה עד הלילה, במקום המדהים שנקרא "אוהל יעל", שגם בו ערכנו חופה מרגשת ולאחריה ארוחה ומסיבה גדולה.
אז לשני האירועים האלה הכנתי טבעות נפרדות.
לחופה הראשונה, עם הרב טולדנו החביב, הכנתי טבעת פשוטה ודקיקה. כמעט הכי דקיקה אפשר, רק כדי שלא תתעקם וכדי שיהיה לבן מה לענוד לי על האצבע.
את הטבעת המלופפת והגדולה, שמרתי לחופה השניה.
זו היתה חופה בנוף הטבעי והיפה של הגליל התחתון, שהנחה אותה חבר שלנו (גילי האלוף) ובירכו בה אמא שלי, אבא של בן, סבתא של בן (שהגיעה מארגנטינה והגעגוע אליה גדול), דור (שתירגם את הברכה שסבתא בובה בירכה בספרדית), חברה טובה שלי וגם בן ואני בירכנו אחת את השני.
ידענו שיהיה כל כך מרגש בחופה הזאת, ובגלל זה החלטנו לשלב בה ענידת טבעות משותפת, כך שאת הטבעת המלופפת, הגדולה והמרשימה שעיצבתי לי, שמרתי דווקא למעמד הזה.
מה גם שהעיצוב שלה בכלל לא מתאים לטבעת איתה ניתן לקדש בחופה הלכתית...
אותה טבעת דקיקה, בין אם אני בעיסוי מפנק, לשה בצק או שותלת באדמה – לא יורדת לי מהיד לעולם.
היא היחידה אני לא מורידה, לא משנה מה.
אספר גם שדווקא הטבעת הדקיקה הזאת מצאה חן בעיני כמה נשים ובחרו בשכמותה לטבעת נישואים, מבלי לחוש שום צורך בטבעת גדולה ובומבסטית.
דווקא בזכות העדינות, הפשטות והקוטן שלה, היא נוכחת לא פחות מטבעות אחרות. אני גאה בכל אלה שבחרו בטבעת הזאת לאירוע החשוב שלהן.
והמלופפת? היא הטבעת הכי יקרה שלי ולכן לא ממש ברת השגה עבור לא מעט נשים.
לכן, בתקופה בה עבדתי בציפוי זהב, הכנתי דומות לה מכסף וחלקן ציפיתי בזהב.
כך התאפשר ללא מעט מלקוחותי להתחדש בטבעת מלופפת, גדולה ומרשימה, שאפילו הופיעה במגזין "לאישה". עברו הרבה שנים מאז ותקופת הציפויים היא חלק מההיסטוריה של העסק שלי, לכן היום ניתן להכין אותה מזהב בלבד.
יש לך סיפור מעניין על תכשיט שלך ובא לך לחלוק איתי? אשמח מאד מאד
את מוזמנת להגיב כאן או לכתוב לי במייל, בפייסבוק או באינסטגרם. תודה מראש על השיתוף!
Comentarios